הנה ברוש, לבדו
הסיפור של הברוש משער העמקים הוא סיפור שקשה להישאר אדישים אליו.
פעמיים הוגש ערר נגד כריתתו.
פעמיים הערר התקבל.
ובכל זאת - העץ מת.
אביב לביא מביא ב”זמן ישראל” את הסיפור המלא, אבל מבחינתנו זה הרבה יותר מסיפור על עץ אחד.
זה סיפור על מערכת שאמורה להגן על עצים, אבל שוב ושוב לא מצליחה לעשות זאת גם כשכבר מתקבלת החלטה מפורשת לשמר אותם.
במקרה הזה, אפילו פקיד היערות קבע כי ככל הנראה העץ מת בעקבות העבודות שבוצעו בקרבתו.
זה סיפור על פער בלתי נתפס בין החלטות על הנייר לבין מה שקורה בפועל בשטח.
ובעיקר - זו תזכורת כואבת לכך שהגנה על עצים לא מסתיימת בקבלת ערר. אם אין פיקוח, אכיפה, אחריות ומעקב - גם עץ שהוחלט לשמר יכול פשוט להיעלם.
אוזלת היד של כל מי שהיה אחראי לשמור על הברוש הזה מכעיסה אותנו מאוד.
הברוש משער העמקים הוא רק דוגמה אחת. מאחוריו יש שאלה הרבה יותר גדולה - מי באמת שומר על העצים אחרי שמחליטים שהם צריכים להישאר?
מוזמנות ומוזמנים לקרוא ולשתף.
תגובות