ייעור עירוני באיראן בעשור האחרון (2015–2025)
- רחובות של עצים
- 22 ביוני
- זמן קריאה 21 דקות
המאמר נערך ונכתב בסיוע ChatGPT מבית OpenAI, תוך שילוב מחקר עצמאי ועריכה אנושית.
סיכום: בעשור האחרון ניכרת באיראן מגמה רחבה של ייעור עירוני והרחבת שטחים ירוקים בערים הגדולות. יוזמות מטעם העיריות ומשרדי הממשלה התאחדו סביב נטיעת עצים חדשים, פיתוח פארקים, יצירת רצועות ירוקות סביב הערים והגברת ההצללה העירונית – כל זאת בהתמודדות עם אתגרי התחממות גלובלית, גלי חום, וזיהום אוויר. הממשלה האיראנית קידמה תוכניות שאפתניות (כגון תוכנית לנטיעת מיליארד עצים בכל המדינה תוך 4–5 שנים) tehrantimes.com, חוקקה תקנות לעידוד והגנה על עצים בערים, והקצתה תקציבים ייעודיים לנטיעות ולתחזוקת השטחים הירוקים. במקביל, בערים כמו טהראן, איספהאן, שיראז, משהד ואחרות, הושקו פרויקטים לשיפור המרקם הירוק – החל מהקמת פארקים ואקו-פארקים חדשים, דרך שיקום ריאות ירוקות קיימות, ועד לרישות העיר במסדרונות ירוקים (רצועות נטועות לאורך כבישים או נחלים). יוזמות מטעם החברה האזרחית וארגונים לא-ממשלתיים מילאו אף הן תפקיד חשוב: ארגוני סביבה ומתנדבים מקומיים משתתפים בקמפיינים רחבי-היקף של נטיעת עצים, וחוקרים ממוסדות אקדמיים תורמים בתכנון מדיניות נבונה לניהול יער עירוני. יחד עם זאת, תהליך הייעור העירוני ניצב בפני אתגרים: מחסור במשאבי מים באזורים צחיחים, לחצים לפיתוח עירוני הגורמים לכריתת עצים, ומקרים בהם כריתות עצים (למשל עבור פרויקטי בנייה) עוררו מחאה ציבורית. להלן מפורטות היוזמות והתוכניות העיקריות בתחום זה בערים הגדולות, עמדת הממשלה והחקיקה הרלוונטית, תרומת החברה האזרחית, וכן האתגרים והדיונים הציבוריים שנלוו לפעולות ייעור עירוני בשנים 2015–2025.
מדיניות ממשלתית וחקיקה בנושא עצים עירוניים
הממשלה האיראנית והגורמים הרשמיים אימצו בשנים האחרונות מדיניות המעודדת נטיעת עצים והרחבת המרחבים הירוקים, כחלק מהתמודדות עם שינויי האקלים והסכנות הסביבתיות. בדצמבר 2023 הכריזה ממשלת איראן על תוכנית לאומית לשתול מיליארד עצים בארבע שנים. תוכנית זו מנוהלת על-ידי ארגון היערות, המרעה וניהול מי-הנגר (FRWMO) במשרד החקלאות, ומטרתה להעלות את שיעור היער והירוק הן בסביבה הכפרית והן בגבולות הערים (כולל אזורי מדבר הנתונים לתהליכי מִדבור). כבר בשנה הראשונה הציבה לעצמה התוכנית יעד לנטוע 250 מיליון שתילים, תוך חלוקת האחריות בין שלושה מגזרים – גופים ממשלתיים, התעשייה והמגזר הציבורי-קהילתי. מנהל FRWMO, עבאס-עלי נובח’ת, ציין שההשתתפות הציבורית חיונית להצלחת המיזם, בשל הצורך "להרחיב את המרחב הירוק לנפש" באיראן, מדינה שבה שיעור הייעור נמוך יחסית לשטחה. התוכנית זוכה לתמיכה ממנהיגי המדינה – המנהיג העליון, נשיא איראן ושר החקלאות הדגישו כולם באופן פומבי את החשיבות של נטיעות עצים להגנת הסביבה. במסגרת התקציבית, הוקצו לתוכניות ייעור כש-2.27 טריליון ריאל (כ-4.5 מיליון דולר) בתחילת 2023.
חקיקה ארצית תומכת במדיניות זו. "חוק אוויר נקי" (قانون هوای پاک) (2017) שהתקבל במג’לס קובע בין היתר סטנדרטים לשטחי ירק לנפש בערים הגדולות. לפי חוק זה, בכל מטרופולין יש לשאוף ל- 15 מטר מרובע של שטח ירוק לנפש. במצב הנוכחי, מרבית הערים עדיין רחוקות מיעד זה: למשל, בטהראן ובמשהד השטח הירוק בתחומי העיר מספק רק כ-8–10 מ"ר לנפש, ולכן הרשויות נערכות לסגור פער של כ-5–7 מ"ר נוספים לנפש בשנים הקרובות. בנוסף, קיימים תקנות עירוניות להגנה על עצים ותיקים: כריתת עץ בתחום עירוני מחייבת היתר ותשלום "דמי כריתה" משמעותיים. כספי הקנסות הללו משמשים בחלקם למימון נטיעות ופיתוח שטחים ירוקים באותה עיר. לדוגמה, בעיריית טהראן דווח שבשנת 2023 הושקעו יותר מ-500 מיליארד טומאן (כ-12 מיליון דולר) מכספי קנסות על כריתות בלתי-חוקיות בפיתוח שטחים ירוקים חדשים דווקא בשכונות נחשלות שבהן המחסור בעצים בולט shahr.ir. צעד זה מסייע לתקן אי-שוויון בחלוקת הירק בעיר – ראה פירוט במקרה של טהראן להלן. גם משרד איכות הסביבה האיראני והרשויות המוניציפליות נוהגים לציין בכל שנה את "יום הנטיעות הלאומי" (5 במרץ) שבו נוטעים עשרות אלפי שתילים ברחבי הערים והכפרים כאות מחויבות ציבורית להגנת הטבע.
טהראן: השקעות בירוק מהכנסות מכריתות
עיריית טהראן מקדמת מהלך ייחודי: הכנסות מקנסות על כריתת עצים מממנות הקמת פארקים באזורים מוחלשים. לדוגמה, בשנת 2024 הוקצו כ-500 מיליארד טומאן (כ-10 מיליון ש”ח) לטובת רכישת שטחים נטושים בדרום העיר, והפיכתם לגינות ציבוריות בשכונות עם צפיפות גבוהה ומעט ירוק לנפש. במסגרת זו מקודמים פארקים כדוגמת “צ’הרבאג’” (גן ארבעת החלקים) ומאות “פארקי אם-ילד”.
🔍 למרות הצהרות העירייה, דווח על כריתות עצים נרחבות בפרויקטים אחרים (למשל ביער צ’יתגרא), שגררו מחאות ציבוריות. השימוש בכספי קנסות נבחן גם בביקורת – האם לא מעודדים בכך פגיעה בעצים לצורך "שיקום"?
יחד עם עידוד הנטיעות, גורמים רשמיים מדגישים את חשיבות התאמת פעולות הייעור למגבלות האקלים והמים של איראן. מנהל תחום ניהול המשברים במחוז איספהאן ציין ב-2023 כי "שתילת שתילים מזנים חסכוני-מים היא אחת הדרכים להתמודד עם שינויי האקלים במחוז"imna.ir. הוא הוסיף שעצים עמידים לבצורת, המותאמים לקרקע ולאקלים המקומי, מסוגלים לשגשג עם מינימום השקיה ובכך לסייע גם בצמצום גזי חממה: "שתילת עצים מפחיתה את גזי החממה ופחמן דו-חמצני, כיוון שעצים קולטים CO₂ מהאוויר בתהליך הפוטוסינתזה". דברים אלו משקפים את הקו הרשמי של שילוב עצים בתוכניות אקלים כפתרון מבוסס-טבע: נציג משרד הבריאות העולמי (WHO) בטהראן אף התבטא כי שילוב עצים במדיניות אקלים מקומית "מסייע בצמצום גזי חממה, מחזק חוסן אקלימי ויוצר קהילות בריאות יותר".
בסך הכול, הממשלה האיראנית מציגה עמדה חיובית מאוד כלפי ייעור עירוני: היא רואה בכך כלי רב-תועלת – החל מהפחתת זיהום אוויר, דרך צינון אקלים עירוני ועד לשיפור רווחת הציבור. מדיניות זו מתורגמת לחקיקה, תקצוב וליווי מקצועי, אם כי הצלחתה תלויה לא מעט בביצוע בשטח מצד העיריות ובהתגברות על אתגרים מקומיים כמו מחסור במים או לחצי פיתוח.
תוכניות ייעור עירוני ופרויקטים ירוקים בערים הגדולות
טהראן: "נשימת טהראן" – פארקים חדשים וריאות ירוקות בהון
טהראן, המטרופולין הענק בן כמעט 9 מיליון תושבים, השקיעה בעשור האחרון משאבים ניכרים בהרחבת המרחבים הירוקים בתחומה, הן לשיפור איכות החיים והן להתמודדות עם זיהום האוויר הכבד ו"איי החום" העירוניים. בתחילת 2025 השיקה עיריית טהראן חבילת פרויקטים מקיפה בשם "נַפַּסֵ תֶהְרָאן" (נשימת טהראן) – תוכנית אב לפיתוח שטחים ירוקים בעיר. מטרות התוכנית, כפי שהציג זאת מנכ"ל התכנון במנהל שירותי העיר, הן "החייאת הריאות העירוניות, קידום צדק מרחבי, מעבר לפארקים נושאיים מהדור החדש ושיפור איכות חיי התושבים". במסגרת "נשימת טהראן" מתמקדים בכמה כיוונים עיקריים:
הקמת פארקים חדשים ואקו-פארקים: במהלך 2024–2025 מתוכננת פתיחת פארקים עירוניים חדשים, בהם פארקים מוטי-נושא. למשל, הוכרז על הקמת אקו-פארק נוסף לאורך נחל פרח’זאד (שלב ב’ של פארק אקולוגי להחזרת המערכת האקולוגית בנחל), וכן פארקים בעלי אופי תרבותי-חינוכי כמו מוזיאון הוורד הפרסי (לקידום צמחי מורשת מקומיים) ופארקי "גן הפרחים", "הגן האיראני" ו"צ’הרבאג" שנועדו להחיות דגמי גן מסורתיים. בפרויקט "צ’הרבאג" (ארבעה גנים) במרכז טהראן שוקם שטח של 45 דונם בלב העיר עבור קומפלקס ארבעה פארקים הקרויים "גן אמונה, מדע, עדן ובריאה" – שלב א’ שלו נחנך בסוף 2023. בעירייה מצהירים כי פרויקטים אלה נועדו "לא רק להיום אלא לדורות הבאים של טהראן" ולהעניק לעיר אופי ירוק ועתיד בת-קיימא.
השבת "גנים אבודים" וריאות ירוקות בשכונות חלשות: אחד הדגשים הוא יצירת צדק מרחבי בהקצאת שטחים ירוקים. נמצא כי במספר רובעים במרכז ובדרום העיר (כגון רובעים 7, 8, 10, 11, 12, 17) השטח הירוק לנפש נמוך מעשרה מטרים רבועים בלבד – לעומת רובעים צפוניים שנהנים מפארקים גדולים. כדי לגשר על הפער, החלה העירייה לרכוש בַּגַּדוֹת פרטיות נטושות וחלקות ירוקות שנותרו ללא פיתוח באותן שכונות, ולהסב אותן לפארקים לציבור. החוק העירוני מאפשר לעירייה להשתלט לטובת הציבור על גינות מוזנחות, תוך פיצוי הבעלים, במטרה להפוך אותן לפארקים שכונתיים – צעד שמשפר מיידית את איכות החיים והבריאות הנפשית בקהילות אלה. בנוסף, הוקצו מאות מיליוני שקלים (מאות מיליארדי ריאל) כדי להקים פארקי "אם וילד" – גינות קטנות המיועדות במיוחד לאמהות וילדיהן – בשכונות שבהן חסר מרחב בטוח למשפחות. עד תחילת 2024 הוקמו כבר 30 פארקים כאלה, ועוד 50 היו בשלבי הקמה.
הרחבת ה"קומֶרבַּנְד היָרוֹק" (רצועת יער היקפית): מאז שנות ה-70’ מקדמת טהראן ייעור של מדרונות ההרים והשטחים סביב העיר כ"חגורת מגן" מפני התפשטות הבינוי וזיהום האוויר. בעשור האחרון הואץ הפרויקט: עד 2021 ניטעו מצפון, ממזרח ומדרום לטהראן כ-46 אלף הקטר (460 קמ"ר) של יערות נטועים. התוכנית הנוכחית היא להשלים 50 אלף הקטר יער סביבתי עד סוף 2024, ובמרץ 2024 אף נחנכו 2,000 הקטר חדשים של החגורה הירוקה בהשתתפות נשיא איראן. רצועת היער מקיפה את טהראן לאורך עשרות קילומטרים, משורקֵה הסר (סורחה הסאר) במזרח, דרך לויסאן בצפון-מזרח ועד צ’יתגרא במערב – ומשמשת גם חייץ למניעת "זחילת" העיר למדבר וגם מסנן טבעי לשיפור איכות האוויר. פרויקטים של נטיעות חדשות נמשכים גם בצידי כבישים מהירים חדשים בפאתי העיר, כמו כביש שוהשטרי (מזרחית לטהראן), במטרה לספק חיץ ירוק נגד מפגעי פליטה ויזואליה משופרת לצירי תנועה עמוסים.
שיפור ניהול ותחזוקת הנוף הירוק: עיריית טהראן משקיעה בשדרוג מערכות ההשקיה והתחזוקה של הפארקים. הוטמעו מערכות השקיה חכמות וחסכוניות מים לאורך שדרות וכבישים, שמטרתן לצמצם בזבוז ולייעל את הטיפול בצמחייה. גינות ציבוריות רבות שודרגו, למשל פארק "ולایت" בדרום העיר או פארק ח’יתריה בצפון, כדי להוסיף מתקנים קהילתיים ותוך כדי כך להגן על העצים הוותיקים שבהם (מול לחצים לפיתוח).
מאמצי טהראן נושאים פרי: נכון ל-2023 דיווחה העירייה כי סך שטחי הירק בתחומי העיר והפרברים מגיע לכ-45,000 הקטר, מה שמעניק (כולל החגורה סביב) כ-19 מ"ר ירוק לנפש. עם זאת, אם מחשיבים רק את הפארקים והגינות בתוך שטח הבינוי, ההיצע לנפש הוא סביב 8–9 מ"ר – עדיין נמוך מהתקן הארצי (15 מ"ר). משום כך טהראן מתכננת המשך אינטנסיבי של פיתוח ירוק בתוך השכונות הבנויות, עד לצמצום הפער. התושבים עצמם מגלים עניין גובר בשמירת הנוף הירוק – ומגיבים במחאה כשהוא מאוים (ראו פרק מחלוקות בהמשך על כריתות עצים).
איספהאן: שטחים ירוקים ברקע משבר מים ואקלים
איספהאן, העיר השלישית בגודלה באיראן, בעלת מורשת גנים מפוארת, עמדה בעשור האחרון בפני אתגר: כיצד לשמר ולפתח את רשת הפארקים והשדרות המוריקות שלה בעיצומו של משבר מים מתמשך והתייבשות נהר זָיאנְדֵה־רוּד. העירייה וממשלת המחוז נקטו מספר צעדים משמעותיים:
ראשית, איספהאן לוקחת חלק פעיל בתוכנית הלאומית לנטיעת מיליארד עצים. חלקה של מחוז איספהאן בתוכנית הוערך בכ-4 מיליון שתילים חדשים לאורך התקופה. לפי דיווחי משרד משאבי הטבע, רק בשנת 2023 נשתלו למעלה מ-3 מיליון שתילים ברחבי המחוז (בעיר ובכפר) בהשתתפות ארגוני סביבה ומתנדבים. בעיר עצמה, עיריית איספהאן הקימה קמפיינים קהילתיים נרחבים לעידוד נטיעת עצים – בכלל זה חלוקת שתילים לתושבים לעידוד נטיעות בחצרות פרטיות ובשטחים ציבוריים סמוכים. 212 קמפיינים עממיים של נטיעות נערכו במחוז איספהאן בתקופה של שנה אחת (2024–2025) בתיאום בין ארגוני סביבה, תעשייה, עיריות וקהילות מקומיות – נתון המלמד על מעורבות חברתית גבוהה.
🔍 אין שקיפות מלאה לגבי קצב השתלבות הנטיעות במרקם העירוני, או שיעור ההישרדות של העצים. כמו כן, חלק מהשכונות עדיין סובלות ממחסור חמור בצל.
שנית, איספהאן שמה דגש על בחירת מיני עצים חסכוני-מים. כמוזכר לעיל, בכירי ניהול המשבר במחוז הכריזו על מעבר לשתילת צמחים ועצים עמידים לבצורת, המסוגלים לצמוח בתנאי האקלים הצחיח-למחצה של מרכז איראן imna.ir. מבין המינים הנשתלים בשנים האחרונות בולטים עצי מלוח, זית, אורן אלדאריקה (אורן אפגני) ושקד הרים – מינים מקומיים היכולים לסבול קרקע ענייה ומיעוט השקיה. צעד זה בא כתגובה לבצורות הקשות שפקדו את האזור ולהבנת הצורך להתאים את הגינון העירוני לשינויי האקלים.
שלישית, חלק מפרויקטי הפיתוח העירוני באיספהאן משלבים ריאות ירוקות חדשות. במסגרת תוכנית מתאר "איספהאן 1405" (היעד לשנת 2026) הוקצה תקציב של כ-10 טריליון تومان (כ-240 מיליון דולר) לפיתוח עירוני בר-קיימא, ובכלל זה הרחבת פארקים. העיר מפעילה ארגון פארקים ומרחב ירוק האחראי להקמה ותחזוקה של עשרות פארקים שכונתיים חדשים, כולל פיתוח פארקים קטנים בשכונות צפופות (למשל, פארק חדש של 2,500 מ"ר שהוקם ב-2021 ברובע דנש, כדי להעלות את ההיצע הירוק שם). כמו כן, קודמו פרויקטים לשיקום הגנים ההיסטוריים ושימור רצועות ירוקות לאורך נהר הזיאנדה-רוד – גם בתקופות שבהן הנהר יבש. כך למשל, באביב 2022, כאשר זרם מים שוחרר זמנית בנהר, נשתלו אלפי עצים לאורך גדותיו במסגרת פרויקט "החזרת החיים לנהר". פארקים כמו "חואג’ו" ו"נאח’ג’ואן" על גדת הנהר שודרגו עם שבילי הליכה מוצלים חדשים.
יש לציין שאיספהאן, יותר מערים אחרות, ניצבת בפני דילמה עקב משבר המים: העצים הוותיקים בעיר (במיוחד עצי דולב מזרחי – צ’ינר – המפורסמים בשדרותיה) סובלים מהתייבשות ושינויי אקלים. העירייה נאלצה בשנים האחרונות לכרות עצים חולים ומסוכנים שעלולים לקרוס, ובמקביל לשתול חדשים תחתם. חלק מכריתות אלו עוררו תרעומת בקרב תושבים שהתרגלו לצל ברחובות מסוימים, אך העירייה מבטיחה שהחלפת העצים נעשית באופן מושכל ובהדרגה כדי לא לאבד את אופי "עיר הגנים". איספהאן גם הקימה אפליקציה בשם "בָּעְ’צֶ’ה" לתקשורת עם התושבים בנושא טיפוח עצים – אפליקציה המאפשרת דיווח על מפגעים, ייעוץ גינון ביתי ורכישת שתילים, במטרה לשלב את הציבור בשימור המרחב הירוק.
שיראז: טבע בגבעות ורשת פארקים בשכונות
שיראז, הידועה בכינוי "עיר הגנים" ההיסטורית של איראן, המשיכה את המסורת של טיפוח שטחים ירוקים גם במאה ה-21, אך תוך התאמה לצרכים העכשוויים של עיר מודרנית מתרחבת. בכירי העירייה הדגישו את הרחבת הירוק לאזורי שולי העיר וההרים סביב: חברי מועצת העיר קראו לפיתוח פארקים על הרכסים הדומיננטיים (כגון "באם שיראז" – ראש ההר הצופה על העיר, ורכס ג’בל-אל-נור) כדי לספק לתושבים מרחבי נופש ירוקים ולהגן על המדרונות מפני בנייה פולשנית.
אחד המיזמים החדשניים היה תוכנית "זַאגְרוֹס הַיָרוֹק" (طرح زاگرس سبز) – יוזמה לשימור והרחבת המערך הירוק העירוני באמצעות שיקום הצמחייה הטבעית בהרים הסמוכים. במסגרת זו, בשנת 2024-2025 פיזרה עיריית שיראז כחמשה מיליון זרעי צמחים מקומיים במדרונות שסביב העיר. הזרעים כללו מיני בר מותאמים לאקלים האזורי: בינהם שקד הרים, טימין (אזובית), גֵּרוּש (Astragalus), לענה, בבונג (קמומיל פרסי), רותם המדבר (Retama) ועוד. הזריעה ההמונית בוצעה בסיוע מתנדבים וארגוני סביבה ובתיאום עם תוכנית "זאג’רס ירוק" הלאומית – הכול כדי לנצל את מעט הגשמים לעידוד צמיחה טבעית שתייצב את הקרקע ותתרום לבידוד חום באזורים הגובלים בעיר. לפי סגן ראש עיריית שיראז, מדובר "בצעד ייחודי של זריעת 5 מיליון זרעים בגבעות – חלק ממאמץ חסר תקדים להפוך את המרחבים הסובבים את העיר לירוקים יותר". בנוסף לזרעים, נשתלו כ-300 אלף שתילי עצים (בשנת 2022–2023) באזורים שונים של שיראז, בכלל זה לאורך כביש טבעת "55 מטר" שמתוכנן להקיף את העיר ברצועה ירוקה.
בתוך העיר עצמה, רשת הפארקים שודרגה והורחבה. פרויקטים רבים לשיקום פארקים קיימים יצאו לפועל בעידוד סגן ראש העיר לענייני סביבה: "ביצענו תוכניות שיקום ופיתוח שטחים ירוקים ברחבי שיראז, על מנת להעלות את איכות הסביבה העירונית". לדוגמה, פארק "כראמאן" ופארק "דלגוּשא" שופצו, הוקמו מתקני פנאי חדשים והוגדל מספר העצים בהם. הדגש הוא על הגדלת ההיצע לנפש ובמיוחד באזורים מוחלשים: "קבענו קדימות לפרויקטי ירוק בשכונות מעוטות-פארקים, כדי להגשים חלוקה צודקת של שטחים ירוקים בעיר". במקביל, הונהגו בשיראז מערכות השקיה חסכוניות (טפטוף, חיישני לחות) בפארקים, לצמצום השימוש במים.
יוזמה מעניינת משיראז משלבת את הציבור בטיפוח הנוף: במסגרת פרויקט "שיראז החדשה", הוצעו לתושבים חלקות קטנות לאורך שדרות ראשיות בהן יוכלו לשתול ולטפח גינות – בכך מנסים לעודד אימוץ קהילתי של ערוגות ירוקות ותחושת אחריות. המודעות הסביבתית בעיר עלתה, ובשנים האחרונות נרשמו מאבקים ציבוריים להגן על "בוסתני שיראז" – אותם גנים מסורתיים של עצי פרי בתוך העיר. פרשות של הפשרת קרקעות גן מסורתיות לבנייה עוררו מחאות, והעירייה אף הכריזה על תוכנית להצלת "בוסתן השהדא" ו"בוסתן נַרַנג’סטן" (בוסתן הדרים) באמצעות רכישתם לטובת הציבור.
לסיכום, שיראז ממשיכה להיקרא בצדק "עיר הגנים": לצד שימור גני המורשת, היא פורסת פארקים חדשים בשכונות ובדגש על פאתי העיר, רותמת את הטבע ההררי סביבה כריאה ירוקה, ומשלבת את התושבים במאמץ לשמור על צל ועצים גם בדור הבא.
משהד: חגורות יער והצללה במטרופולין הצפוף
משהד – העיר השנייה בגודלה במדינה (מעל 3 מיליון תושבים) – עברה קפיצת מדרגה משמעותית בפיתוח הירוק העירוני בעשור האחרון, תוך שאיפה להיות מובילה ארצית בתחום. העיר מתהדרת כיום בכ-6,700 הקטר (67 קמ"ר) של שטחים ירוקים בכלולותיה, בהם שילוב של פארקים עירוניים בתוך השכונות ויערות נטועים סביב העיר.
הישג בולט של משהד הוא פיתוח שתי חגורות יער נרחבות: החגורה הצפונית והחגורה הדרומית של העיר. סה"כ כ-3,900 הקטר משטחי הירק שייכים לחגורות הללו – יערות נטועים בהיקף רחב שנועדו הן לחסום סופות אבק המגיעות ממדבריות חוראסאן והן להוות חיץ ירוק מפני התפשטות הבינוי. בשנות ה-2010 ניטעו מאות אלפי עצים ברצועות לאורך צפון ודרום משהד, ומעל 85% מתוכנית החגורה הושלמה. התוצאה: יחד עם הפארקים בתוך העיר (2,800 הקטר), מגיע יחס השטח הירוק לנפש (כולל חגורות) לכ-19 מ"ר – הגבוה בין ערי איראן הגדולות. אולם, אם מודדים את השטח הירוק בתוך המרקם הבנוי בלבד, במשהד הוא עומד רק על כ-8 מ"ר לנפש – מה שמצביע על הצורך להוסיף עוד פארקים בתוככי העיר כדי לעמוד ביעד החוקתי של 15 מ"ר.
משהד אכן משקיעה בהוספת פארקים ואתרים ירוקים חדשים בתוך העיר, חרף הצפיפות הגבוהה בחלק מהרבעים. אחד הפרויקטים המרכזיים הוא פארק "כרמת" בשכונת חר (אזור 6) – פארק ענק בשטח 73 הקטר שפותח בשנים האחרונות. פארק כרמת תוכנן כקומפלקס ובו שמונה גנים מחוברים בשביל טבעתי ופארק לינארי (לאורך נחל או דרך), ומיועד לשרת הן את תושבי השכונה והן את כלל העיר. נכון ל-2024, 20 הקטר מהפארק כבר מוכנים לפתיחה.
עוד פרויקט חשוב הוא פארק "ג’האמשהר" (עיר העולם) באזור 8 במרכז משהד – שטח של 25 הקטר המיועד להפוך לנווה ירוק בלב העיר. עד 2024 הושלמו כ-60% מעבודות הפיתוח בשטח הפארק, וקטעים נוספים נמצאים בשלבי מכרז ובנייה.
משהד השקיעה גם ביצירת פארקים ייחודיים לקהלי יעד. דוגמה בולטת: פארקי נשים בלבד. בעקבות הביקוש הרב ליוזמה זו, החליטה העירייה להכפיל את שטחי פארקי הנשים בעיר. כיום פעילים 15 פארקי נשים בשטח כולל של 60 הקטר, והתוכנית היא להוסיף עוד 22 הקטר שמתחלקים ל-5 אתרים חדשים: פארק נשים בפארק "אפתאב" (5 הקטר באזור 10), פארק נשים ב"פארק טארג" (5 הקטר באזור 7), הרחבה של פארק "בסיג’" (2.5 הקטר באזור 4), הרחבת פארק "נוסרת" (תוספת 2.5 הקטר באזור 6) וגן נשים בתוך פארק כרמת (7 הקטר). פארקים אלה מספקים מרחב מוגן ומוצל לנשים וילדים, ומשמשים כהצלחה חברתית וסביבתית.
בהיבט ניהול המשאבים, משהד ניצבת בחזית אימוץ מדיניות חסכון במים. בשל מיעוט משקעים באזור, העירייה הבהירה שכל תכנון הרחבת הירוק נעשה "בהתאם לכמות המים שברשותנו". הונהגו שיטות השקיה לפי צורך, הוחלפו חלקות דשא זולל-מים בצמחייה מקומית חסונה, ומבוצעת תחזוקה קפדנית כדי למנוע אובדן צמחייה קיימת.
העיר גם מטפחת מודעות סביבתית ויוזמות קהילתיות: למשל, באביב 2024 הופעל קמפיין "נובּהאר" (אביב חדש) – עשרות מיצבי פרחים ו-14.5 מיליון פרחים עונתיים נשתלו ברחבי העיר לקראת ראש השנה הפרסי, במטרה לשמח את התושבים ולעודד אותם לטפח סביבתם. באירועי יום הטבע (13 בנורוז) פתחה העירייה 38 פארקים עבור תושבים לפיקניקים, תוך קריאה לציבור לשמור על העצים ולא להבעיר אש מתחתם. כ-5,000 גנני עירייה ומאות מתנדבים היו בכוננות לשמור על ניקיון ובטיחות הפארקים בחג.
מאמצי משהד זיכו אותה בהכרה: גורמי מקצוע בערים אחרות מציינים שמשהד "חלוצה בתחום המרחב הירוק" ומתפעלים מהיקף הפארקים שלה. העיר אף נבחרה לשמש כמזכירות ארצית לקביעת תעריפי תחזוקת גנים (פירוש של אמון ביכולותיה המקצועיות). עם זאת, משהד – כמו ערים אחרות – מתמודדת עם אתגר איכות האוויר (זיהום אבק ותחבורה) שעדיין מטריד את התושבים. הרחבת ההצללה ושיפור האקלים במרחב הרחוב הם יעדים שבדרך, והתוכניות הירוקות נותנות תקווה לשיפור הדרגתי.
ערים נוספות: אהוואז, תבריז ודוגמאות נוספות
גם בערים גדולות אחרות באיראן בוצעו צעדי ייעור עירוני ראויים לציון בעשור האחרון:
אהוואז (דרום-מערב איראן): עיר תעשייתית זו סבלה שנים מזיהום אוויר כבד ומסופות אבק תכופות מהמדבר. הפתרון המרכזי: הקמת "החגורה הירוקה של אהוואז" – פרויקט נטיעות עצים רחב-היקף סביב העיר. התוכנית, שהוכרזה עוד ב-2009, נועדה ליצור רצועת יער באורך ~72 ק"מ סביב אהוואז, ברוחב 1 ק"מ, ובשטח כולל של כ-7,000 הקטר. למרות עיכובים רבים, עד 2023 הושלמו כ-1,000–3,000 הקטר נטיעות（תלוי באזור）. העצים שניטעו (בעיקר מיני שיטה, אקליפטוס ופרקינסוניה) נבחרו בשל עמידותם ליובש ויכולת קליטת אבק. גורמי עירייה מדגישים כי השלמת החגורה הירוקה היא "תקוותנו לעתיד בר-קיימא" מבחינת הגנה על העיר מאבק וזיהום. עם זאת, הפרויקט מצריך שיתוף פעולה בין-משרדי (משרד הנפט, משרד החקלאות, הגנת הסביבה וכו’), ובשנים האחרונות עלו קריאות לחדש מאמצים לאחר שהעבודות נתקעו חלקית מחוסר תקציב ושיתוף-פעולה. בתוך אהוואז עצמה, העירייה התמקדה בשיפור שדרות עצים קיימות ובנטיעת עצים לאורך כבישים כדי להצל על הרחובות הלוהטים בקיץ. מין עץ ששימש נרחבות הוא כורכרופוס (Conocarpus), הידוע בכושר השרידות הגבוה שלו באזורי חום – למעשה, מעל 60% מהעצים בעיר הם כורכרופוס. אמנם היו טענות עממיות (שנדחו ע"י מומחים) כאילו עץ זה מזיק לבריאות או לצנרת, אך העירייה ממשיכה בנטיעתו לצד הכנסת מינים מגוונים נוספים.
תבריז (צפון-מערב איראן): עיר זו ממוקמת באזור הררי קריר יותר, אך גם שם הושקעו מאמצים בהגדלת העצים העירוניים. פרויקט בולט הוא יצירת יער עירוני במדרונות הר אֶיְינָאלִי הצמודים לעיר. החל משנות ה-2010 נשתלו מאות אלפי עצים בשטח ההררי הצחיח-למחצה מעל תבריז, על מנת להפוך אותו לפארק יער עירוני המשרת את התושבים. כיום התוצאה נראית לעין: יער נטוע בצלע ההר, המגביר את השטח הירוק של העיר ותורם לשיפור האקלים, המגוון הביולוגי והנופש. מחקרים מעריכים שבתבריז ישנם כ-1.93 מיליון עצים בשטחי העיר, המהווים כ-9.4% משטח המטרופולין. עצים אלו אף תורמים להפחתת מי נגר וסיכון שיטפונות – מחקר מצא שעצי תבריז מפחיתים כמעט 197 אלף מ"ק מי נגר בשנה באמצעות קליטתם בקרקע. כחלק מהמאמץ, ביום הנטיעות הלאומי בתבריז נוהגים לשתול עצים עמידים לקור בהתאם לאקלים המקומי, תוך שימוש בהשקיה מודרנית לחסכון במים.
כרכוכ, קראג’ וערים אחרות: בערים בגודל בינוני ברחבי איראן קיימות יוזמות דומות. בעיר קרמאנשאה, לדוגמה, הוקמה רצועת יער בפאתי העיר כדי לעצור סחף קרקע ולספק שטחי נופש. בעיר קראג’ (ליד טהראן) התווספו כמה פארקים גדולים חדשים במהלך העשור.
באופן כללי, נראה שבכל מטרופולין איראני מרכזי, נושא הייעור העירוני הפך לחלק בלתי נפרד מהשיח התכנוני. הטבלה הבאה מסכמת בקצרה את הערים, הפרויקטים העיקריים והשחקנים המרכזיים בכל מקום:
עיר | פרויקטים ויוזמות (2015–2025) | שחקנים מרכזיים |
טהראן | "נַפַּס טהראן" – פיתוח אקו-פארקים, פארקים חדשים (צ’הרבאג, פארקי אם-ילד), רכישת גנים פרטיים ליצירת פארקים שכונתיים; הרחבת 50,000 הקטר חגורה ירוקה היקפית; נטיעות לאורך כבישים חדשים; שדרוג השקיה וחיסכון במים בפארקים. | עיריית טהראן (ארגון הפארקים); מועצת העיר; משרד החקלאות (יערות ומרעה); ארגוני סביבה מקומיים. |
איספהאן | קמפיין נטיעות במסגרת מיליארד עצים (4 מיליון שתיל במחוז); פיתוח פארקים קטנים בשכונות צפופות; שיקום גדות זאינדה-רוד; מעבר לעצים חסכוני-מים (בחירת מינים עמידים לבצורת); מעורבות ציבורית דרך אפליקציות ויוזמות קהילתיות. | עיריית איספהאן (ארגון הפארקים); מחוז איספהאן (משאבי טבע ומשבר מים); ארגוני מתנדבים מקומיים. |
שיראז | נטיעות בהרי שיראז – 5 מיליון זרעי צמחי בר ו-300 אלף שתילים (תוכנית "זאג’רס ירוק"); פיתוח חגורת יער ברוחב 55 מ’ סביב העיר; הקמת פארקים חדשים בשכונות (ושיקום ישנים); מערכות השקיה חכמות; שמירת "בוסתנים" היסטוריים מפני פיתוח. | עיריית שיראז; מועצת העיר (ועדת סביבה); ארגון "סימה ומנזר" העירוני; תנועות שימור מקומיות. |
משהד | נטיעות חגורות יער צפונית ודרומית (3,900 הקטר); פארקי ענק חדשים (כרמת 73 הקטר, ג’האמשהר 25 הקטר); הרחבת 15 פארקי נשים (תוספת 22 הקטר); 715 פארקים בכל העיר (מתוכם 32 פארקים עירוניים גדולים); נטיעות עונתיות ופרחי נוי בהיקפים גדולים; תוכניות חסכון במים. | עיריית משהד (מנהל שיפור הסביבה); מועצת העיר; משרד החקלאות (חגורות יער); קהילות מקומיות. |
אהוואז | חגורה ירוקה מתוכננת 7,000 הקטר (כ-30% בוצע); נטיעות אנטי-אבק במערב וצפון העיר; שדרוג שדרות ותיקות; שתילת אלפי עצי Conocarpus ואקליפטוס; נאבקים במפגעי אבק באמצעות יערנות. | עיריית אהוואז; מועצת העיר (ועדת איכות סביבה); משרד ההגנה (קרקעות); משרד החקלאות; פעילי סביבה מקומיים. |
תבריז | יער אֵיְינָאלִי – נטיעות גדולות במורדות ההר הסמוך (למעלה ממיליון עצים בעיר); שיקום פארקים עירוניים; תוכניות לצמצום נגר ושטפונות באמצעות עצים; נטיעות ביום הנטיעות בעצי אקליפטוס, אורן וחורש הררי מותאם אקלים. | עיריית תבריז; מחוז מזרח אזרבייג’אן (מח’ יערות); אוניברסיטת תבריז (ייעוץ אקולוגי); קהילות תושבים. |
יוזמות החברה האזרחית וארגונים לא-ממשלתיים
באיראן פועלת גם חברה אזרחית ערה בתחום הייעור והשטחים הירוקים. למרות מגבלות פוליטיות, ארגוני סביבה ומתנדבים תרמו תרומה נכבדה לנטיעות בערים בעשור האחרון:
בשנת 2019 יצאה לדרך יוזמה של פעילים סביבתיים איראנים לנטוע מיליארד עצים תוך 5 שנים, במקביל ולפני האימוץ הרשמי של היעד ע"י הממשלה tehrantimes.com. מוביל היוזמה, חוסיין עבירי-גולפיגאני, גייס ארגוני סביבה לא-ממשלתיים ושיתף פעולה עם רשויות המדינה להשגת היעד השאפתני tehrantimes.com. התוכנית האזרחית חרתה על דגלה את העלאת המודעות לחשיבות העצים בהפקת חמצן, הגנה על קרקע והפחתת זיהום אוויר tehrantimes.com. פעילות זו הציתה שורה של קמפיינים מקומיים: למשל, בטהראן ובאיספהאן נערכו "מרתוני נטיעות" בהשתתפות תלמידי בתי ספר, סטודנטים ובני נוער, שנטעו עשרות אלפי עצים באירועים מרוכזים.
זרוע הנוער של הסהר האדום האיראני (IRCS) אימצה את נושא שינוי האקלים, ויזמה בשנת 2023 קמפיין בו מתנדבי נוער נטעו 100,000 עצים ברחבי המדינה. הנטיעות התרכזו בין היתר ביישובים שנפגעו משיטפונות או בצורת, מתוך מטרה "להגן על אנשים וכדור הארץ" לפי תיאור הפדרציה הבינלאומית של הצלב האדום. אירועים סמליים של נטיעות בנוכחות נוער התקיימו גם בשכונות מצוקה בערים הגדולות, במטרה לערב את הקהילה המקומית בטיפוח הסביבה.
ארגונים קהילתיים בערים שונים – כגון עמותות מקומיות לטיפוח השכונה – ארגנו מבצעי "אמץ עץ" שבהם עודדו תושבים לאמץ עצים ברחוב, להשקות ולטפל בהם. אירועי נטיעות לזכר נפטרים (כגון קורבנות מגפת הקורונה) נערכו בפארקים בכמה ערים, תוך שיתוף משפחות ותורמים.
האקדמיה האיראנית תורמת אף היא: חוקרים ערכו מחקרים על המגוון הביולוגי של עצי ערים, על שירותי המערכת האקולוגית שהם מספקים (כמו קליטת חלקיקים מזהמים). למשל, מחקר בטהראן מצא כי העצים העירוניים סיננו כ-1,286 טון של מזהמי אוויר בשנת 2020 – נתון שמצוטט לעיתים קרובות כדי להצדיק השקעה נוספת בעצים. אוניברסיטאות כדוגמת אונ’ טהראן ואונ’ איספהאן מציעות תוכניות בלימודי יערנות עירונית ותכנון נופי, ומכשירות דור חדש של מומחים בתחום.
קמפיינים ציבוריים ברשתות החברתיות: בשנים האחרונות נפוצו בטלגרם ובאינסטגרם המקומיים קריאות להצטרפות ל"יום שישי של נטיעות" – מפגשים מאורגנים עצמאית בהם משפחות וחברים התכנסו לשתול עצים בשטחי טרשים או גנים קהילתיים. רשויות מקומיות לעיתים סיפקו שתילים וכלי עבודה עבור אירועים אלו.
ניתן לומר כי המאמץ לייעור עירוני באיראן הפך למעין משימה לאומית משותפת לרשויות ולחברה האזרחית. השתתפות הציבור מעידה על הבנת הערך – מעצים כ”ריאות ירוקות” של העיר ועד כסמל של תקווה והתחדשות – במיוחד מול אתגרי האקלים.
התמודדות עם שינויי אקלים, גלי חום וזיהום אוויר
סוגיית ההתחממות הגלובלית והשפעותיה הפכה לחלק בלתי נפרד מהשיח סביב עצים עירוניים באיראן בעשור האחרון. ערים איראניות חוות יותר ימים חמים וקיצוניים, בצורת ארוכה יותר וארועי מזג אוויר קיצוני (כמו סופות אבק) – והעצים נתפסים כמרכיב מפתח בהתמודדות עם אתגרים אלה:
הפחתת "איי החום" בעיר: מדעני אקלים באיראן התריעו כי באזורים בנויים בצפיפות, הטמפרטורה יכולה להיות 4–5°C מעל לסביבה הפתוחה בשל אי החום העירוני. הרשויות מגיבות בנטיעות ככלי קירור טבעי. עצים מספקים צל ישיר על מדרכות וכבישים ובכך מורידים את טמפרטורת פני השטח; בנוסף, אידוי המים מהעלווה מקרר את האוויר. בעיר כמו אהוואז (מהחמות בעולם בקיץ) נבדקה תרומת עצים רחבי-צמרת לשיפור הנוחות התרמית של הולכי רגל, ונמצא שעצים יכולים להוריד משמעותית את עומס החום ברחובות צרים. גם בטהראן דווח שכל דונם מיוער יכול לצנן את האזור בכ-11 מעלות בממוצע ביחס לשטח בנוי tehrantimes.com. לכן מושם דגש על נטיעת עצים במוקדי חום: לאורך נתיבי תחבורה סואנים, סביב אזורי תעשייה ובמרכזי ערים דחוסים. בטהראן למשל הוחלט שכל כביש חדש שייסלל – יינטעו לאורכו רצועות ירוקות כ"מסננים חיים" שמספקים גם הצללה וגם סינון זיהום.
שיפור איכות האוויר: ערי איראן, במיוחד טהראן ואהוואז, ידועות בזיהום אוויר חמור (חלקיקי PM2.5, אוזון וכד’). העצים תורמים בהפחתת הזיהום על-ידי קליטת חלקיקים וגזים מזהמים בעלוותם. נציג משרד הבריאות העולמי באיראן ציין שעצים "מייצרים חמצן, קולטים מזהמים ומסלקים פחמן דו-חמצני". נתונים מטהראן הראו שהיער העירוני סילק קרוב ל-1,300 טון מזהמים בשנה. ממשלת איראן החלה להכיר בכך שעצים הם חלק מפתרון זיהום האוויר: במסגרת חוק אוויר נקי (2017) לא רק שנקבע תקן לשטח ירוק לנפש, אלא נאסר על כריתת עצים בוגרים ללא נטיעת פיצוי. אפילו הבנק המרכזי האיראני תרם לקמפיין בכך שהנפיק ב-2020 מטבעות זיכרון לכבוד "יום הסביבה", עליהם מוטבע עץ, כדי להעלות מודעות לתפקיד הייעור העירוני במאבק בזיהום.
התמודדות עם בצורת ומשטר מים משתנה: עצים עירוניים יכולים לסייע בניהול מי נגר והשהיית סחף. ערים כמו תבריז וכרמאנשאה, שחוות גשמי זעף קצרים, נעזרות בעצים בפארקים לקליטת מים בקרקע ומניעת הצפות. בנוסף, העצים מגנים על קרקע עירונית חשופה מהתייבשות מוחלטת ומפגיעה מבולית, וכך שומרים על לחות מקומית. יחד עם זאת, מצוקת המים הכניסה למשוואה את השאלה אילו עצים לנטוע וכמה להשקות – לכן המעבר לעצים חסכוניים (ראו לעיל איספהאן) הוא גם חלק מהסתגלות לשינויי אקלים.
חוסן קהילתי ובריאות הציבור: בשיח הציבורי הודגשו גם ההשפעות העקיפות של עצים על התמודדות עם שינויי אקלים. בתקופות של חום קיצוני, פארקים מוצלים משמשים כמרחב מוגן עבור אוכלוסיות פגיעות (קשישים, ילדים). עצים תורמים לבריאות הנפשית בתקופות של מצוקה (דבר שעלה לכותרות במיוחד בזמן מגפת הקורונה, כשבילוי בפארק היה בין ההקלות הבודדות). יתרה מכך, ממשלת איראן מציינת כעת מדי שנה את שבוע משאבי הטבע תוך חינוך סביבתי – למשל, 5 במרץ הוכרז כיום חינוך להגנת הסביבה, ובבתי ספר מחנכים את הילדים כיצד נטיעת עץ עוזרת למתן את שינויי האקלים.
הצהרות והתחייבויות בינלאומיות: בהקשר הגלובלי, איראן חתמה על הסכם פריז ב-2016, אך נכון לשנת 2025 טרם אשררה אותו בפרלמנט. המשמעות: המדינה אינה מחויבת רשמית לדווח או לפעול לפי ההתחייבויות שנקבעו בו. גורמים איראניים רשמיים הבהירו לא אחת שאיראן לא תתקדם באשרור ההסכם כל עוד הסנקציות הכלכליות עליה נמשכות. בשנת 2021, למשל, דווח באו"ם על כוונת איראן "להגדיל משמעותית את שטחי היערות והנטיעות" כחלק מהיעדים הלאומיים (NDCs) לעמידה בהתחייבויות האקלים. אמנם יש ביקורת (למשל מצד ארגוני אופוזיציה) הטוענת שהממשלה לא עושה די בתחומים אחרים של שינוי אקלים, אך לפחות בתחום נטיעת העצים מוצגת התקדמות של ממש.
לסיכום סעיף זה, ברור שהעצים העירוניים הפכו באיראן ליותר מסתם אלמנט נוי – הם כלי אסטרטגי במאבק בהשלכות שינויי האקלים, בהגנה על בריאות הציבור וביצירת סביבה עירונית עמידה וברת-קיימא.
אתגרים ומחלוקות: כריתת עצים ומחאה ציבורית
לצד ההתקדמות, נרשמו גם קשיים ועימותים סביב נושא העצים בעיר. כמה מקרים בולטים בעשור האחרון מדגישים את המתח בין פיתוח עירוני לשימור העצים, ואת המעורבות האזרחית הגבוהה בנושא:
פרשת כריתת העצים בצ’יתגרא (טהראן): צ’יתגרא הוא פארק יער רחב בצפון-מערב טהראן, אחד הריאות הירוקות החשובות בעיר. ב-2023 התגלה כי מאות עצים בו נכרתו כדי לפנות שטח לפרויקט בנייה – הקמת "קומפלקס תרבותי" ומלון יוקרה בתוך הפארק. פרסום הדברים חולל סערה: תושבים ופעילים כינו זאת "טבח העצים" והפגינו נגד הפרויקט. ראש עיריית טהראן, עלירזא זכאני, טען בתחילה שאינו מודע לעבודות, בעוד שמנהל מחלקת משאבי הטבע של טהראן אישר שהכריתה נעשתה וקרא לעצור את הבנייה. בהמשך, תחת לחץ ציבורי, הוכרז שהפרויקט ייבחן מחדש כדי למנוע פגיעה נוספת ביער העירוני. מקרה זה חשף גם ליקויים בניהול: דווח שבעקבות בצורת ומזיקים נספו בשנים האחרונות כ-16,000 עצים בפארקי היער של טהראן (צ’יתגרא וסורחה הסאר) בשל תחזוקה לקויה. הציבור דרש שקיפות ופעולה – ועיריית טהראן התחייבה להגביר פיקוח על קבלנים לאחר שנודע שגם קבלן עירוני כרת שלא כדין 70 עצים בפארק ח’רגוש-דרה הסמוך.
מחאת "המלונות בפארק": באותו הקשר, נחשף שעיריית טהראן מחפשת משקיעים לבניית ארבעה בתי מלון בני חמישה כוכבים בתוך שטחי יער ופארקים בעיר. הודעה זו של מנכ"ל ארגון ההשקעות העירוני עוררה קמפיין התנגדות ספונטני ברשתות החברתיות – תושבים ואנשי סביבה טענו שפארקים הם משאב טבע לציבור, ואין להפכם לאתרי נדל"ן מסחרי. בסופו של דבר, נראה שהלחץ הציבורי עצר (לפחות זמנית) את מיזם המלונות, ונציג משרד משאבי הטבע הבהיר שלא יאפשר בנייה מאסיבית ביערות.
עימותים סביב כריתות בערים אחרות: בכמה ערים קטנות יותר היו מקרים של כריתת עצים וותיקים לצורך הרחבת כבישים או בניית קניונים, אשר נתקלו בהתנגדות. למשל, בעיר ראשת (צפון איראן) נערכה ב-2019 מחאה נגד כריתת שדרת עצי דולב עתיקים במרכז העיר. ברשת הופץ ההאשטאג "אין רשות לכרות" (به درختان دست نزنید) שדרבן רשויות לבטל את רוע הגזירה – ובחלק מהמקרים התוכניות שונו כדי להציל את העצים.
הקונפליקט סביב עצי כורכרופוס באהוואז: כפי שהוזכר, עצי הכורכרופוס הטרופיים נשתלו בהמוניהם באהוואז כי עמדו יפה באקלים הלוהט, אך צברו מוניטין מעורר מחלוקת. היו שמועות (שכנראה חסרות בסיס מדעי) שעצים אלו פולטים חומרי אלרגיה ומזיקים לבריאות. אנשי ציבור פופוליסטיים הציעו אף לעקור אותם. מנגד, אקולוגים הסבירו שאלו "האשמות חסרות שחר ופופוליסטיות" ושבעצם העצים מיטיבים עם הסביבה. המחלוקת הביאה את ראש העיר אהוואז הקודם להשהות נטיעת כורכרופוס חדשים ב-2018, אך ב-2021 חזרו לשתול אותם לנוכח התגברות סופות האבק. מקרה זה מדגים את החשיבות שקהילה תסמוך על בחירת המינים ותהליך מקצועי, כדי למנוע מידע שגוי שיפגע במאמצי הייעור.
מחסור במים ופגיעה בעצים: בערים מסוימות, בעיקר במרכז ודרום איראן, תועדו מצבים שעצים עירוניים נבלו בשל קיצוץ במכסות המים. הדבר קרה באיספהאן בתקופות שיא הבצורת, כשמי הנהר נותבו לחקלאות על חשבון השקיית פארקים – ועצים בני עשרות שנים התייבשו. מקרים כאלה גררו ביקורת ציבורית על סדרי עדיפויות הממשלה. כיום נעשים מאמצים לנצל מים מושבים (מי ביוב מטוהרים) להשקיית גנים עירוניים, כדי שלא להתחרות עם צרכי השתייה והחקלאות.
למרות האתגרים הנ"ל, ראוי לציין שהמודעות הציבורית הגבוהה לנושא היא הישג בפני עצמו של העשור האחרון. אזרחים רבים מוכנים להשמיע קול למען עצי עירם – בין אם במחאה מול כריתה בלתי מוצדקת, ובין אם בהתנדבות לטעת עץ חדש. ניתן לראות בכך סימן לכך ש"התרבות הסביבתית" באיראן הולכת ומתחזקת.
סיכום
בעשור 2015–2025 עשתה איראן צעדים גדולים בתחום הייעור העירוני, בשילוב נדיר של מדיניות מלמעלה למטה ותמיכה מלמטה למעלה. מצד אחד, הממשלה והממסד אימצו את נושא העצים ככלי מפתח בהתמודדות עם סוגיות לאומיות של אקלים, סביבה ובריאות – אם דרך תוכניות כמו נטיעת מיליארד שתילים, חוקים ותקנות המגינים על עצים, או תקציבים לפיתוח פארקים. מצד שני, בערים ברחבי המדינה הציבור נרתם בשמחה – מתנדבים, ארגוני סביבה ותושבים מן השורה נוטלים חלק פעיל בנטיעות ובשמירה על הקיים.
הערים הגדולות – טהראן, איספהאן, שיראז, משהד ואחרות – הרחיבו משמעותית את היקף הפארקים והשטחים הירוקים. יוזמות חדשניות כ"Nafas Tehran" בטהראן ו"זאג’רס ירוק" בשיראז מדגימות תכנון ארוך-טווח לשיפור איכות החיים העירונית דרך הטבע. במקביל, הושם דגש על צדק סביבתי: הבאת הירוק גם לשכונות חלשות, שילוב נשים וילדים בתכנון (פארקי נשים, אם-ילד), ודאגה שהתרומה תחולק שווה ככל האפשר בין התושבים.
העצים הפכו גם לסמל במאבק רחב יותר – המלחמה במשבר האקלים. דרך העצים מקווה איראן להפחית פליטות, לקרר את עריה, ולספק חוסן בפני בצורות, שיטפונות וסערות אבק. לא כל הבעיות נפתרו, כמובן: ניהול בר-קיימא של היער העירוני דורש התמודדות עם מחסור מים, מזיקים, תקציבים לתחזוקה שוטפת וקונפליקטים עם אינטרסים כלכליים. אך המגמה הכללית חיובית.
למרות תעמולה ציבורית בעד עצים, איראן אינה מחזיקה במדיניות אקלימית מוסדרת הכוללת ייעור עירוני כחלק אינטגרלי מתוכנית לאומית. הפעולות מתקיימות ברמה מקומית ומבוזרת, לעיתים כתוצאה מלחץ ציבורי או תמריצים פוליטיים.
🔍 לא אותרו אסטרטגיות רשמיות ברמת מדינה שממקמות את העצים בלב מדיניות האקלים, בניגוד לנאמר לעיתים בתקשורת. הפוטנציאל קיים – אך טרם התממש במדיניות סדורה.
הרבה עצים – מעט מדיניות
המגמה הכללית באיראן מצביעה על הבנה הולכת וגדלה בחשיבות הייעור העירוני – הן מצד הרשויות והן מצד הציבור. פארקים חדשים, נטיעות קהילתיות, התייעלות במים ושימוש בירוק כנגד זיהום הם צעדים מבורכים. אך לצד זה – קיימת פער משמעותי בין הצהרות לביצוע, בין נטיעות לבין תחזוקה, ובין קמפיינים פוליטיים לבין התחייבות אקלימית ברורה.
עצים לבדם לא יפתרו את משבר האקלים, אבל הם יכולים להקל עליו – בתנאי שמקבלים מים, הגנה, ותכנון ארוך טווח.
לסיכום, בעשור האחרון נסללה הדרך לעבר ערים ירוקות יותר באיראן – דרך שיתוף פעולה בין ממשלה לציבור, בין תכנון מדעי לאכפתיות עממית, ובין עבר (מורשת הגנים העתיקים) לעתיד (טכנולוגיות ניהול ירוק חכמות). אם מגמה זו תימשך, ניתן לצפות שבעשור הבא תהפוך "הצללת הרחוב" ו"ריאות ירוקות" מעוד חלום לשגרת החיים של מיליוני איראנים – תרומה חשובה הן לסביבה העולמית והן לאיכות החיים המקומית.
מקורות: טהראן טיימס, המשרד לאיכות הסביבה האיראני, סוכנות איסנ"א, המשרד ליערות ומרעה, דיווחי עיריות (טהראן, שיראז, משהד), Hamshahri Online, IRNA, IFRC, ופרסומי מחקר אקדמיים. (המקורות המלאים מצוינים בהערות שוליים בגוף הטקסט).
זה ממש מעורר קנאה, כל מה שכתוב פה
מה שחבל, ב-google maps, עם פני השטח, או google earth, זום לכמה מהערים האלה, רואים משהו אחר לגמרי